האחריות עוברת לקהילה – באיזה אופן?

​

שיתוף בהובלה ואחריות על הקהילה התבצע כך שכל קבוצת משתתפות היתה אחראית על המפגש מתחילתו ועד סופו כולל דאגה להווי, לכיבוד, לאווירה, לחומרים, לתכנים. מנחות המפגש בחרו בהתייעצות עם הקהילה את נושא "הזיכרון" והמשתתפות שהעבירו כל מפגש בחרו באיזה היבט של הנושא להתמקד. למשל: זיכרון ילדות, טקסט מעורר זיכרון, זיכרון דרך חומר וכו'.

כל המפגשים נבנו במבנה שנקבע כדרך עבודה של הקבוצה: חלק תיאורטי, חלק סדנאי ושיתוף תוצרים.

השותפות של כל המשתתפות בהנחיה, הגדילה את המוטיבציה של המשתתפות באופן כללי, טיפחה את תחושת האחריות והמעורבות  האישית, נתנה קול גם למשתתפות פחות פעילות וכן אפשרה מגוון של דרכי הנחיה ותכנים.

 

 

במבט לאחור....

 

הבשורה של הקהילה כבר התרחשה בתוך הקהילה: עצם המפגש ותהליך העבודה הבין תחומי פיתח אצל כל אחת מהמשתתפות יכולות רב תחומיות ובין תחומיות, סקרנות כלפי האמנויות השונות, הרחבת ידע ובמידה מסוימת ובעיקר התמוססה חרדה מהתנסות וחשיפה לתחום שאינו אזור הנוחות שלי.

המשתתפות כבר מיישמות את הרב- תחומיות בעבודה האישית מול תלמידות.

אנחנו המנחות מעוניינות להמשיך ולפתח ולהפיץ את הבשורה גם בקהילות מורים נוספות בכלל ובפריפריה בפרט. אנחנו מאמינות שבעולם שבו אין באמת הפרדה תחומית נכון שגם ההוראה לא תפריד תחומים, הוראה בין תחומית היא משמעותית יותר ומרחיבה את הדעת ורלוונטית יותר לחיים המודרניים ולאופן ההצגה של תחומי האמנויות במוזיאונים ובגלריות.​